לפעמים הייתי רוצה להיות מישהי אחרת, שיש לה כל מיני איכויות שהייתי רוצה לעצמי. למשל ממש הייתי רוצה להיות שיטתית יותר, מאורגנת. אני בהחלט מנסה, אבל אני לא. למשל עם הפינה הזאת #מטפלות_עושות_היסטוריה הייתי שמחה להיות מסוגלת להכין רשימה, לשבץ שמות ליד תאריכים, לשריין ביומן את זמן הכתיבה, ולהעלות את הפינה בשעה וביום קבוע. ככה, שקט ומסודר. אבל אני לא, לא שקטה, לא מספיק מאורגנת, ובטח לא מסודרת, ונשות הפינה שאני מנסה לבחור מבעוד מועד מסרבות להתפקד, במקומן, אחרות מופיעות, מכריזות על נוכחותן, מגלות לי על מה אני בעצם הולכת לכתוב בזמן ובתנאים שלהן. הרבה מהגיבורות שלי הן נשים פזורות, לא רציונליות או מספיק עקביות, מחויבות לרוח יותר מכל. אני מוצאת בהן רשות להיות אני, לשמור על ערכי בפעמים הרבות בהן אני לא מצליחה להיות יעילה או ממוקדת. אבל מי שאני עומדת לכתוב עליה ממש עכשיו היא אחרת, כל כך אחרת שאני לא מצליחה להבין מה זה מעורר בי יותר - זרות או השראה? אולי אם אספר עליה, אדע טוב יותר.
ובכן, נבחרתי להביא לפינה היום את האם הגדולה של תאוריית ההתקשרות, הגברת הנכבדה, מרי איינסוורת.
מרי (במקור סאטלר) נולדה בשנת 1913, הבת הבכורה מבין 3 בנות. היא גדלה עם הורים שעודדו וטיפחו הישגיות, שאיפות אקדמיות וקריירה. מרי מתוארת כילדה פילוסופית וסקרנית, שהתעניינה בפסיכולוגיה מגיל צעיר. בהיותה בת 16 שנים בלבד, נרשמה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו, ובמשך עשור, עד גיל 26 היא סיימה לימודי תואר ראשון ושני, ודוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית. בשנים לאחר מכן המשיכה ללמד באוניברסיטה כחברת סגל. במהלך מלחמת העולם השנייה, מרי הצטרפה לדיוויזית הנשים בצבא הקנדי, שם שירתה כמאבחנת ומראיינת והגיעה לדרגת מייג'ור. בשנת 1950, בהיותה בת 37 נישאה מרי ללאונרד איינסוורת, ועברה עימו להתגורר בלונדון. שם החלה לעבוד כחוקרת במעבדת טביסטוק, תחת הנחייתו של ג'ון בולבי, ובמהרה הפכה ליד ימינו ושותפתו לדרך. עבודתם המשותפת של איינסוורת ובולבי בנתה את יסודותיה המפוארים של תיאוריית ההתקשרות, שבליבה עומד הרעיון הבסיסי כי טיפול רגיש בילדים מהווה יסוד לבריאות נפשית, וההפך. על תיאוריית ההתקשרות ובפרט על הקשר בולבי/איינסוורת אחזור להרחיב ממש עוד רגע. לבינתיים עוד קצת עליה, בשנים שלאחר מכן עברה איינסוורת עם בן זוגה לאוגנדה, שם המשיכה לפתח את נושא ההתקשרות ועסקה בתצפיות וחקר התקשורת בין אימהות לתינוקות באזורים כפריים באוגנדה. משם עברו לבולטימור שבארה"ב, וכמה שנים לאחר מכן התגרשו. באותה תקופה איינסוורת יזמה את "פרויקט בולטימור" - מחקר ארוך טווח, שבו היא ועוזריה ביצעו תצפיות במשפחות במשך שנה שלמה לאחר הולדת תינוק. איינסוורת הצליחה לאסוף כמויות גדולות של נתונים על התקשורת המילולית והלא-מילולית בין ההורים לילד. מתוך המחקר הזה, פיתחה בסופו של דבר את הניסוי המוכר בשם "סיטואציית הזר", וניסחה את שלושת סגנונות ההתקשרות (מרי מיין הוסיפה את הרביעי), אשר היוו בזמנו פריצת דרך במחקר בפסיכולוגיה התפתחותית. לאורך כל שנות עבודתה התאפיינה איינסוורת כמי שמבקשת לתקף את רעיונותיה באופן מדעי. היא החלה זאת בלימודיה כשעשתה שימוש בשאלוני דיווח עצמי, שלא היו מקובלים אז בתחום המחקר הפסיכולוגי, המשיכה בפיתוח של שיטות מחקר ותצפיות אשר יאפשרו לה לבחון את תיאורית ההתקשרות באופן אמפירי, ובסופו של יום, הייתה איינסוורת מהראשונות בתחום הפסיכולוגיה שיצרה פרדיגמות שבוחנות תיאוריה פסיכולוגית באופן ניסויי, ובכך תרמה לצורת החשיבה והמחקר בתחום כולו. * אני יכולה להעלות בדעתי תשובות רבות לשאלה למה בחרתי להביא את מרי לכאן היום, ללא ספק אוכל לכתוב ולהתפלסף עד בלי די על תיאוריות ההתקשרות האהובה, לדבר על מקורותיה והתפתחותה לאורך השנים. להביא מתוכי שלל קולות של בעד ושל נגד. אבל נראה לי שהדבר הנכון ביותר לעשות כרגע הוא לכתוב על מרי איינסוורת, כמי שעשתה הרבה מהעבודה והייתה לאחת הדמויות החשובות בעולם הפסיכולוגיה, ובכל זאת זכתה למעט מהקרדיט, הכבוד והתהילה. על אף שהמפגש בין איינסוורת לבולבי הוליד מערכת יחסי עבודה הדדית וענפה אשר נפרשה על פני עשורים, בבואנו היום לקרוא וללמוד אודות תיאוריית ההתקשרות, נגלה כי במקומות רבים איינסוורת מוזכרת, במקרה הטוב, כמי שעבדה תחת בולבי וסייעה לו, במקרה הפחות טוב היא כלל אינה מוזכרת. כשאנו פוגשים בה מוצגת באופן שכזה אנו עלולים לחשוב אותה בטעות לעוזרת מחקר יעילה, לא לראותה כמי שהצעידה את תיאוריית ההתקשרות בגאון אל עבר עולם המחקר האמפירי, שהגתה (שנים רבות לפני שפגשה בבולבי) את הרעיון של בסיס בטוח, שפיתחה ותרמה רבות מהגותה ומנסיונה לתיאוריה והמשגותיה. אנו עשוים לפספס את ההזדמנות להעריך את האישה שהקדישה את מפעל חייה לפיתוח וליטוש הפסיכולוגיה ההתפתחותית. ראוי לציין שתיאוריית ההתקשרות שזוכה בימינו לתחייה מחודשת והערכה רבה (ובפרט פיתוחיה מהשנים האחרונות על רקע המחקר בתחום הנויורו- ביולוגי וחקר הטראומה), הייתה מהפכנית בזמנם ונתקלה בהתנגדות ובביקורת עזה מכיוונים רבים. מצד אלו שדגלו בתיאוריית הדחף, מצד אנשי יחסי האובייקט, ומצד תיאורטיקניות פמיניסטיות שטענו (בצדק) שהתיאוריה, שמה משקל כבד מדי על כתפי אמהות, ומעניקה אצטלה מדעית לתפיסתן של נשים כבעלות כוחות הרס על טבעיים. מיותר לציין שמבין שניהם, הרבה מהביקורת הופנתה דווקא כלפיה וכלפי עבודתה. ומה הפלא? הוא, גבר. איש נשוי, אב ל4 ילדים, ששמו הולך לפניו כאיש חביב ונעים הליכות, שהצליח מתוקף מעמדו להביא לתיאוריה גם רכות ופתיחות, שדיבר על אלימות במשפחות ועל פגיעה בחסרי ישע. היא, אישה. גרושה ללא ילדים, הישגית ומרוכזת בעבודתה, שצריכה להוכיח את עצמה ללא הרף בעולם גברי. שלפרקים הצטיירה כנוקשה ברעיונותיה (ואולי אף הייתה כזאת). האמת היא, שגם אני ממש אוהבת את בולבי, מה שמחזיר אותי להתחלת דברי שכן אולי גם בו אני מזהה משהו מאותה האיכות הפזורה, זאת שמחויבות יותר מכל לרוח. כאן אני עוצרת לרגע להכיר בכך שהאיכות הזאת ודאי איננה רק עניין של מזג או אופי, היא גם עניין של רשות ופריווילגיה, כזאת שנובעת מיכולתו של העולם להוות בסיס בטוח. בסיס שמעניק את האפשרות לחקור, להשמיע קול אותנטי, לשחק, לעשות קשר, להיות גמישים, רכים ויצירתיים. את מרי אני מעריכה ואף מעריצה על התשוקה, החוכמה, הנחישות והחריצות. אני מתפעלת מהמעשיות שבה, כזאת שוודאי דורשת רמה בלתי רגילה של משמעת עצמית וסדר. אני אפילו קצת מקנאה. ההיסטוריה שלנו מלאה בנשים מבריקות וחרוצות שנבלעו בצלם של גברים דומיננטיים עם שם גדול. כמו ווירג'יניה ג'ונסון ומאסטרס, אנה ופרויד, שפילריין ויונג, אולי אפילו כמו דב דנה ופורג'ס. מארי איינסוורת היא ללא ספק אחת מהן. האם של תיאוריית ההתקשרות המכוננת, ואחת הדמויות החשובות בעולם הפסיכולוגיה.
** הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים שאני מעלה בדף המקצועי שלי בפייסבוק - #מטפלות_עושות_היסטוריה. בפינה אני כותבת בכל פעם על תיאורטיקנית אחרת שאני אוהבת ומעריכה, שהשאירה את חותמה על עולם הפסיכולוגיה.
המטפלות עליהן אני כותבת הן כאלו שהעשייה שלהן עסקה או עוסקת בפסיכולוגיה של האישה, שעבדו לצד גברים מפורסמים אך לא זכו להכרה שווה, שהיו שם והשפיעו על ההיסטוריה, שחקרו וכתבו דברים ממש מעניינים.
חלקן הגדול יהיו נשים נועזות, שבעת הצורך גם חלקו והעבירו ביקורת על תיאוריות מרכזיות. שיצאו נגד השיטה, האופנות השולטות והאבות הגדולים. חלקן מוכרות יותר וחלקן פחות, מפעם ומהיום, מבית ומחוץ.
יהיה מרתק! מוזמנות.ים לעקוב כאן או בדף המקצועי