"בעומק נפשנו וגופנו מצויה כל התורה כולה" ~ בודהה
לעתים אנו חשות בצורך לקחת נשימה עמוקה ולמצוא דרך נבונה יותר להתמודד עם הסכסוכים, הלחצים, הפחדים והתשישות הנפוצים כל כך בעולמנו ובחיינו האישיים; למצוא דרך נעימה ורכה יותר לנוע במעגלי החיים. בחיי האישיים מצאתי את הדהרמה, חוכמת הבודהה, כדרך כזאת, דרך שמזכירה לי שוב ושוב איך לחיות בתוך החיים ולא רק לצידם. אני חווה את הדרך הזאת כדרך עמוקה אך פתוחה ונגישה, בהירה ומדויקת, עשירה ומגוונת, שלמה בהיותה דוברת מצד אחד את שפת הלב ומצד שני את חכמת התודעה. מזה שנים רבות שני השבילים המרכזיים בחיי - שביל התרפיה ושביל הדהרמה - השתלבו ומצאו את הדרך לשכון יחד, להשפיע, להעצים ולתמוך אחד בשני, עד שנראה כי הדרך והשפה אותה הם מדברים אחת היא. אני יודעת שמילים כמו דהרמה, בודהה ובודהיזם מעוררות קונוטציות ואסוציאציות שונות ומגוונות אצל אנשים. ולכן, חשוב לי לספר שתורת הנפש הבודהיסטית, היא הרבה מעבר למדיטציה, תרגול או טכניקה כזאת או אחרת. תורת הנפש הבודהיסטית (וישומייה בטיפול מבוסס מיינדפולנס וחמלה) היא פסיכולוגיה חיה ונושמת בעלת ערך רב, המאפשרת לנו להתנסות בדרגות חדשות של קבלה עצמית, שחרור וחופש פנימי. היא נודעת ביכולת תרומתה לשיפור איכות החיים, ביסוס יכולת הכלה ושלווה, התמודדות עם מתח, דחק ומחלה. בבסיסה זוהי גישה מהפכנית להבנה ולשחרור עמוק ורדיקלי מסבל, אשר בליבה האמונה כי בעזרת התבוננות מעמיקה וערה במציאות של חיינו, מתאפשר מפגש עם הטבע האמיתי של האני ושל הקיום על כל מאפייניהם, ונפתחות דרכים מקוריות של התנהלות בלתי מותנית וחופשית בעולם. אך מה בין כרית המדיטציה לחדר הטיפולים? כיצד אלו משתלבים ובאים לידי ביטוי בטיפול ומהי תרומתם? האם זאת פילוסופיה או פרקטיקה? ומה יש בכלל לדת ומסורת בת אלפי שנים לחפש אצל הטיפול המערבי הנפשי? על אלו אשתדל לתת מענה במאמר שלפניכם דרך המשגה של מספר עקרונות מרכזיים:
הכרה בטוב הבסיסי ובאצילות של כל אדם
המסע שלנו מתחיל בהכרה בטבענו הטוב והאצילי ובשאיפה להרבות טוב בעולם. כבני אדם (ונשים בפרט) הרבה יותר קל לנו להאמין במגבלות שלנו, לגנות ולשפוט את עצמנו לשלילה מאשר להחזיק בידיעה כי אנו טובות, בעלות איכויות וערכים גבוהים. תופעה זאת עשויה להתעצם במרחב טיפולי אשר במהותו שם את הקושי והמוגבלות במרכז, אך יחד עם זאת, משהו בנו יודע (אולי גם זוכר) כי תודעת העצמי הפגום שאנו אוחזות בה איננה כל האמת כולה. כמטפלת, התרגול הבודהיסטי מקל עלי לזכור ולהכיר באור השוכן בכל אדם. הוא מסייע לי לראות את הנשים אותן אני מלווה במלוא הכבוד והטוב שבהן ובהמשך לכך, מסייע להן להכיר בהיותן טובות, שלמות וחופשיות.
פסיכותרפיה מבוססת חמלה ורוחב לב
בהמשך לעיקרון הקודם, בטיפול אנו מטפחות את עקרון החמלה אשר יבוא לידי ביטוי קודם כל כלפי עצמי ובהמשך לכך כלפי סביבתי. חמלה היא יחס מיטיב שעשוי לעלות בנו אל מול סבל והיא איכות הניתנת לאימון ולפיתוח. תרגול של חמלה בטיפול נוגע להרחבת היכולת שלנו לפגוש בלב פתוח וב"עיניים טובות" את האתגרים והקשיים איתם אנו מתמודדים. החמלה מעודדת אותנו לטפח מרחב לקבלת עצמנו, סביבתנו והחיים בכללותם כלא מושלמים והיא מסייעת לגילוי כוחו של הלב להכיל את כל הדברים - צער, בדידות, בושה, תשוקה, חרטה, תסכול, כעס, מחלה ועוד. חמלה מחליפה את מקומן של אשמה, השוואה וביקורת, היא מפוגגת תחושת בדידות דרך חיבור לכאב אוניברסלי; היא מאפשרת לנו לטפח פרספקטיבה בריאה של העולם הרגשי ומשקיטה התנהגויות אובססיביות ומחשבות טורדניות. מנקודת מבטה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית חמלה היא דבר טבעי הנובע מהקשרים המתקיימים בין כל הדברים (מה שמכונה בשם "תלות הדדית") על כן תרגולה וטיפוחה מזכירה לנו ובונה בנו הקשרים של שייכות - לעצמנו, לגופנו, למערכות היחסים בחיינו לסביבתנו ולחיים עצמם.
פסיכותרפיה ממוקדת נוכחות והווה - מיינדפולנס
בטיפול ישנה כוונה ליצירת מגע ישיר, פתוח וקרוב ככל הניתן עם רגע ההווה. ישנה הזמנה לשהות ברגע ההווה מתוך מודעות קשובה, נטולת אג'נדה ולא שיפוטית אשר מאפשרת לנו להכיר ולהכיל טוב יותר את עצמנו דרך עולם התופעות המתגלם ברגע ההווה בגוף, בעולם הרגשי, בקשר הטיפולי ועוד.
במרכז הטיפול עומדת גישת המיינדפולנס (קשיבות או מודעות קשובה), גישה טיפולית השואבת את עוצמתה מן הכלים הפשוטים של נוכחות, קבלה וחופש בחירה. היא מתווכת דרך מתן כלים נגישים לתרגול מודעות מדיטטיבית לתהליכי הגוף והנפש. תרגול של קשיבות כהתערבות טיפולית הוא כלי רב ערך בהתמודדות עם לחצים, שיפור יכולות ויסות רגשי וחושי, טיפול בחרדה ויצירת שינוי בדפוסי התנהגות וחשיבה אוטומטיים. למעשה, הטיפול משלב מגוון שיטות עבודה אשר מדברות (פילוסופית ומעשית) שפה של חמלה, קבלה, נוכחות, חיוניות וחיבור לתודעה קשובה ביניהם - mbsr, S.E, act, התמקדות, קונסטלציה משפחתית ועוד.
הכרת התודעה ודפוסים של היאחזות ודחייה
התודעה היא העדשה דרכה אנו רואים את החיים; היא בונה ויוצרת את המציאות של חיינו, היא מספרת לנו סיפורים אודותינו, היא יוצרת מושגים, סטריאוטיפים, הרגלים ואמונות. חלק משמעותי בעבודה הטיפולית עוסק בזיהוי והתמרה של מחשבות לא מיטיבות. בנוסף, חקירת התודעה האנושית חושפת פעמים רבות כי אנו כלואים בלולאות של היאחזות (השתוקקות לדברים אותם אנו רוצים וגורמים לנו להרגיש טוב) ודחייה (דברים אותם היינו רוצים לגרש מעלינו ותחושות לא נעימות), מה שעל פי הפילוסופיה הבודהיסטית מהווה גורם מרכזי לסבל. סבל המתבסס על אי קבלה של המציאות כפי שהיא ברגע הזה.
בטיפול נשים לב לדפוסים אלו ולנטייה לצאת למאבקים עם עצמנו ועם מציאות חיינו. אין זה אומר שלא נחתור לשינוי, צמיחה והתפתחות אך נשים לב כי לצידם מתקיימת תמיד אפשרות לקבל באופן עמוק ורדיקלי את הקיים. תנועה אשר פעמים רבות תוביל להתמרה ולשינוי מעצם קיומה. במפגשים עצמם פעמים רבות אנו משהים את הרצון לשנות את החוויה שמעוררת קושי או תחושה כואבת ולא נעימה, ומאפשרים שהות איתה בלב ובגוף באופן תומך ולא שיפוטי. אנחנו מזמינים אותה להיות, מתבוננים בה, בתחושות שהיא מעלה בגוף, באופן שבו היא משפיעה על הנשימה, בדימויים, בצבעים ובמילים שהיא מעלה בנו. לעיתים, פעולה זאת תוביל להתמרה של התחושה, ולעיתים תגדיל את המיכל והיכולת שלנו לשאת, לווסת ולהתמודד טוב יותר עם אי נחת ומצוקה.
לסיכום ובנימה אישית
אני מסכמת את דברי עם מידה מסוימת של תסכול ותחושת החמצה שלצידה ההבנה כי גם אם הייתי מוסיפה ומרחיבה לכתוב ולהסביר לא ניתן היה לתפוס במילים עד הסוף את עומקי השחרור והריפוי המתגלמים בתרגול האיכויות הפשוטות של קשב וחמלה, כדרך חיים בכלל ובמפגש הטיפולי בפרט.
לצד זאת אני חשה הכרת תודה על כך שזהו חלק מדרכי וחלק מהמסע ההתפתחותי שלי, אישית ומקצועית. הדרך בה בחרתי אשר תומכת בי ומעודדת אותי שוב ושוב לחיות את חיי בלב פתוח ובתודעה ערה. יותר מהכל, אני שמחה על כך שיש לי את האפשרות להעביר משהו מזה הלאה.
תגידי מיד אם אני מפריע / אווה קילפי תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ, הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת, וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק. אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ, הֵשַׁבְתִּי לוֹ, אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי. בָּרוּךְ הַבָּא.