טיפול בנושא דימוי גוף והפרעות בדימוי גוף
"דברים רבים מבדילים ביננו, הנשים, אך דבר אחד משותף למרביתנו: התחושה שגופנו אינו טוב מספיק ומראהו אינו מושלם כפי שהיינו רוצות שיהיה” מתוך: "נשים לגופן: בריאות, גוף, מיניות, יחסים"
לגוף הנשי מגוון צורות, אך מעטות מאתנו מסוגלות לחיות בשלום עם גופן מבלי לנסות לשנות אותו. מערכת היחסים של נשים עם גופן היא סיפור ארוך ומורכב, כך היה מאז ומעולם, ואנו הנשים זקוקות למידה רבה של חמלה וכוחות כדי לשקם את מערכת היחסים שלנו עם גופנו, ללמוד להעריך ולקבל את עצמנו ואותו כפי שהוא. כאשר אנו עושות זאת, מתגלה בכל פעם מחדש ההבנה שהקשר שלנו עם הגוף בונה את הקשר שלנו עם עצמנו, את מערכות היחסים בחיינו ואת הקשר שלנו עם העולם.
ראשית, מהו דימוי גוף?
דימוי הגוף הוא התפיסה העצמית שלנו את גופנו כפי שהיא מוטבעת בתודעתנו. דימוי הגוף איננו דבר יציב או מוחלט, הוא נוטה לדינמיות ונובע בראש ובראשונה משינויים במודעות שלנוומהאופן בו אנו מפרשות את הבבואה הנשקפת אלינו בראי, ועל כן פעמים רבות אין הוא מייצג נאמנה את המציאות. למשל, אחרי ארוחה גדולה תפיסת הגוף שלנו עשויה להשתנות באופן מהותי מהאופן בו הייתה ממש כמה דקות קודם. תפיסת דימוי הגוף שלנו נוגעת לאופן בו אנו חוות ותופסות את הגוף כשלם, אך לא פחות מכך לאופן בו אנו תופסות ושמות דגש על המראה של חלקיו השונים כמו: משקל ומבנה הגוף, בטן, רגליים, שיער ושיער הגוף, עור, אף, אוזניים, שדיים ואיברי המין וכו'.
דימוי הגוף משתנה לאורך החיים אך הבסיס שלו מתגבש בילדות בתהליך ממושך והדרגתי בו אנו צוברות תחושות ורשמים המבוססים על המפגש שלנו עם הסביבה הקרובה והרחוקה. הוא מתעצב ומתגבש תוך חוויות וניסיונות אישיים, כגון: מידת הביטחון שאנו חוות בגופנו, המגע והקשר עם ההורים, צפייה באנשים אחרים וביחס שלהם לגופם, התייחסותם של אחרים לגופנו והנורמות ואידיאל היופי המקובל בחברה בה אנו חיות.
כשם שגופנו משתנה במהלך חיינו, כך גם דימוי הגוף מושפע ומשתנה מהתנועות שאנו חוות במהלך החיים: בגיל ההתבגרות, בפרקי ההריון והלידה ובבגרות.
דימוי הגוף שלנו מושפע רבות מהחברה בה אנו חיות. ומאחר שאידאל היופי הנחשב בחברה שלנו הוא אחיד ומצומצם לרזון ולמראה צעיר, נשים רבות חוות תסכול וחרדה ומתקשות לקבל ולאהוב את הצורות השונות בהן בא הגוף לידי ביטוי, את גופן המשתנה ואת הסימנים המעידים על התקדמותן במעגל החיים.
נשים ודימוי גוף - zoom out
אנו חיות בתקופה שיש בה מודעות רבה לנושא דימוי גוף אצל נשים, תקופה בה ערכים של קבלה עצמית וקבלת השוני חשובים לא פחות מערכים של יופי. למרות השינוי החיובי המסתמן, רבות מאיתנו מרגישות פגיעות וחשופות כאשר הדבר נוגע לגופנו, אנו מפנימות כי אנו נתונות לביקורת ונמדדות ללא הרף. נראה כי השורשים הקולקטיביים של אותה איבה וחרדת גוף הם כה עמוקים ואיתנים, שהדרך לשחרור אמיתי ומשמעותי עוד ארוכה.
אז איך זה קרה שיופי ואסתטיקה הפכו לערכים כל כך חשובים בתרבות שלנו? כיצד נבנתה סביבם תרבות צריכה שלמה? ולמה בעצם כל כך חשוב לנשים להיות יפות (שלא לומר מושלמות) כל הזמן? בואו ניזכר רגע:
לאורך ההיסטוריה ועד לעבר הלא רחוק בכלל, בימים בהן היו לנשים הרבה פחות אפשרויות לבסס את ערכן סביב הישגים שונים, יופי נשי הווה נכס משמעותי ומקור לכוח. אישה יפה זכתה לבעל, מעמד, כסף למשפחתה ולפעמים אפילו לאהבה. כך הפך יופי לכוח העל של נשים והחל להתבסס פולחן הערצה סביבו אשר הוביל לתפיסה המושרשת בכולנו:
יפה = טוב ואיכותי = ראוי לאהבה אך לצערנו נדמה שנשים לעולם אינן יכולות להתרווח ולשקוט סביב נכסי היופי שלהן, בין אם הן נולדו עם נתונים אשר עונים על אותם סטנדרטים של יופי אידיאלי ובין אם לא, זאת מכיוון שיופי הוא כוח חמקמק ולא אמין אשר לרוב אינו מצליח לבסס ביטחון ותחושת ערך עמידים.
ראשית, על היופי לעמוד במבחן השינוי - כדרכו של הגוף, כך גם יופינו נחוש להשתנות ללא הרף, להישחק ולהיות מושפע ממעברי חיים. על מנת לשמר ולשפר את יופינו אנו נדרשות לתפעול ותחזוק מתמיד. כמו כן, יופי הוא תמיד דבר יחסי, משתנה במהירות לפי אופנות ומה שהיה מתאים והולם אתמול לא בהכרח יתאים גם מחר.
שנית, אידיאל היופי אינו פוגש את העצמיות של האישה, את הנכסים העמוקים שלה, ועל כן הביטחון שהוא מאפשר הוא שברירי, כזה שפוגש אותנו רק ברמת הפרסונה. שבריריותו של אותו ביטחון כוזב הופכת אותו למפלצת רעבה עד בלי די לחיזוקים ואישורים, ומוביל לעיסוק תדיר בביקורת, בהשוואות ובתחרות. מאז ועד היום, החתירה אל היופי (קרי אהבה, ערך, ביטחון) הופכת פעם אחר פעם לכוח שליטה בידיהם של בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים. הרצון העמוק, האנושי והכה בסיסי של נשים לקבל אישור, להיות בעלות ערך, מהווה קרקע פוריה עליה משגשגת תרבות תעשיה נצלנית וצינית המושתתת על סלידה עצמית, תעמולת שיפור עצמי ומיתוסים של יופי.
כשסוגיות של דימוי גוף הופכות לבעיה
סוגיות נשיות רבות נמצאות על קו התפר שבין האישי והתוך נפשי לבין הסוציולוגי, חברתי תרבותי.
כאשר הדבר נוגע להפרעות דימוי גוף, נדמה כי התופעה כל כך נפוצה וכל כך נרחבת עד שהיא הופכת כמעט שקופה ועולה קושי אמיתי לשרטט את הקו העובר בין התקין והנורמטיבי לפתולוגי. זה נפוץ ושכיח לפגוש נשים שאינן מרוצות ממבנה הגוף שלהן ומהמראה הכללי שלהן, או שיש כמה דברים ספציפיים אותן הן היו מבקשות לשנות. כמעט כולנו מתמודדות ברמה כזאת או אחרת עם עניינים של אכילה ודיאטות ומקדישות לא מעט משאבים לשיפור המראה שלהן - עור, שיער, ציפורניים, ביגוד וכו'. אין בכך כמובן שום דבר רע או פסול. לצד זאת, ישנן נשים רבות אשר חוות קושי מהותי בחיי היום יום, כזה שמונע מהן בחירות חופשיות (כמו ללכת לים, למסיבה או ללבוש כפכפים ביום חם) ומפריע להן לנהל מערכות יחסים תקינות (לצאת לדייטים, לחוות מיניות מספקת ועוד). כמו כן, במקרים רבים נראה כי התעסקות נרחבת בדימוי גוף המבוססת על דחיה עצמית ואי קבלה סוללת דרך ישירה למצוקה נפשית, מצוקה אשר תבוא לידי ביטוי במחשבות טורדניות אשר מתמקדות בפגמים גופנים, ותוביל להתעסקות אובססיבית במראה, להתנהגויות נמנעות ולמגוון התנהגויות כפייתיות. לאורך זמן מצב זה עשוי להוביל לירידה בערך העצמי, חוסר ביטחון, דיכאון, חרדה, בידוד חברתי ועוד, והוא מתאפיין במצבים של תחלואה נלווית כמו הפרעות אכילה, פוביות, נטיה לאלימות, פגיעה עצמית וכו'.
מצוקה נפשית ודימוי גוף - zoom in
אם עד כה התייחסתי במאמר לאופן בו העיסוק בדימוי הגוף מהווה גורם דחק בחיי נשים ועשוי להוביל למצוקה נפשית, אני רוצה להקדיש כמה מילים למצב ההפוך, למקרים בהם העיסוק בגוף ובמראה שלו הם כשלעצמם ביטוי או סימפטום למצוקה נפשית או לטראומה מוקדמת שאינה מעובדת. ברצוני להניח לרגע לנקודת המבט הרחבה, התרבותית חברתית ולכתוב משהו על הכוחות שמניעים אותנו מבפנים.
כמי שעוסקת שנים רבות בפסיכותרפיה ממוקדת גוף, אני עדה שוב ושוב לאופנים הרבים והמגוונים בהם רשמי חיינו מתגלמים ומעצבים את החוויה ואת תחושת הגוף שלנו, את המבנה וההתארגנות הגופנית שלנו ואת דפוסי ההתנהגות שלנו אשר נוגעים לגוף.
אני נוכחת לגלות עד כמה האופן בו הוחזקנו כתינוקות ומידת הביטחון אותה חווינו הופכת לחווית המעטפת והאני-עור שלנו, כיצד האופנים בהם הגבולות שלנו כובדו או מנגד נפרצו יצרו את תחושת שלמות הגוף שלנו, כיצד דפוסים של נטישה ודחיה הופנמו בנו ומשם הותמרו לקולות פנימיים של ביקורת ודחיה, וכיצד פגיעה אותה חווינו שטרם סופרה ונשמעה כהלכתה ממשיכה להתגלם בחיינו ובקשר שלנו עם עצמנו ועם הסביבה.
בהעדר שפה, הנפש שלנו מחפשת דרכים יצירתיות לספר את הסיפור שלה, להגיע לאחר, לחוות שינוי ולהשיג תיקון וחווית שליטה. תעשיית היופי מבינה זאת היטב ומוכרת בדיוק את זה: את אשליית האפשרות להשיג שליטה, להגיע למקום של קבלה וביטחון שנמצא שם ממש מעבר לפינה, אם רק נרד 5 קילו, אם שיערנו יהיה מלא ברק, אם עורנו יהיה מתוח וחלק..
במקרים רבים בהם נשים מבקשות לשנות את החוויה המנטלית שלהן ואת דפוסי ההתנהגות שלהן (כמו למשל לשנות דפוסים של אכילה רגשית, התנהגויות נמנעות או אובססיביות בנוגע למראה) מבלי לתת את הדעת לאפשרות שאלו מהווים את קצה הקרחון לסיפור שלם, הן עשויות לחוות כישלון ביצירת שינוי מהותי ולמצוא את עצמן חוזרות שוב ושוב לדפוסי החשיבה וההתנהגות הלא מיטיבים אותם ביקשו לשנות.
כשאנחנו נפגשות בקליניקה
בעבודתי הטיפולית עם נשים סוגיות של דימוי גוף עולות באופן תדיר ומהוות גורם לאי נחת ומצוקה במידה כזאת או אחרת. בחלק מהמקרים נושא זה מהווה את סיבת הפניה המרכזית לטיפול.
במפגש עם החומרים האלו בקליניקה אני שמה את עצמי ואת עמדותי בצד ומה שחשוב לי יותר מכל זה לשמוע את האישה שמולי, להקשיב לרצונות ולצרכים שלה, להבין את הקשיים ואת מה שהיא באופן אישי חפצה לשנות. חשוב לי גם לציין שאין בי שיפוטיות כלל וכל רצוני הוא לסייע לנשים את החופש והמרחב להנות מגופן ומהטיפוחשלהן אותו בכל דרך בה הן בוחרות לעשות זאת, ובו בזמן לצמצם ביטויים של סלידה עצמית, ביקורת והתנהגויות נוקשות ופוגעניות.
קצת כמו הטקסט פה במאמר גם בדרך אותה נעבור בטיפול ננוע בין הבחוץ לבפנים, בין הגלובלי והחברתי לאישי, בין הרובד ההתנהגותי הגלוי למעמקי הנפש.
כמטפלת פמיניסטית אשר בחרה לעבוד עם נשים, תמיד מרגש ומשמח אותי ללוות נשים במסע לשלום עם גופן, מסע שעובר דרך הכרה במה שהופנם בנו, בירושה התודעתית - רגשית מצד השושלת הנשית שלנו, ביחסי אם בת, ביחסים שלנו עם אוכל, עם מיניות ובהיבטים שונים של היחסים שלנו עם הגוף הנשי.
כשאנו פוסעות יחד במסע שמהותו שלום עם הגוף, אנו יוצרות שינוי פנימי אשר מהדהד לחלקים נרחבים ומהותיים נוספים בחיינו ובעולמנו הפנימי והחיצוני. אנו מגלות כי עומדות בפנינו אפשרויות מרגשות של גילוי עצמי מחודש המאחד את הבחוץ עם הבפנים, ואנו עשויות למצוא שגם ללא שינוי של הגוף, השגנו את השינוי שייחלנו לו בעבר ועוד שינוים רבים בלתי צפויים ומרגשים.