כוחות וסכנות בגילום מחדש - חלק 2
המפגש עם צללי העבר בשדה הטיפולי
ככל שאני מתקדמת בארגון המחשבות והחומרים לקראת המשך כתיבת המאמר, אני מזהה כמה קל (יחסית) היה לי בחלקו הראשון. להסביר מהו גילום מחדש, להציג בצורה בינארית למדי, כוחות מצד אחד וסכנות מצד שני. אלא שבפועל, שני אלו לא עומדים זה לצד זה בטבלה מסודרת של בעד ונגד. בחיים האמיתיים, הכוחות והסכנות מתקיימים יחדיו, שלובים ומעורבבים.
גילום המקרה מתקיים באזור מקוטב ורב ניגודים כמו כוח וסכנה, עונג וכאב, תקווה ויאוש - האחד לא יכול להתקיים ללא השני. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשהוא נוגע לגילום מחדש ביחסים טיפוליים.
המאמר הקודם הסתיים בהבנה כי על השדה הטראומטי פועלים 2 כוחות פרדוקסלים וחזקים:
כוחות של הגנה ופיצול המבקשים להימנע ולהרחיק את החוויה בכדי לשמור על האדם מפני פירוק, אימה וכאב בלתי נסבלים, וכוחות של חזרתיות וגילום מחדש המנסים ליצור קשר מחודש עם אותם חלקי עצמי מפוצלים ולהשיב לאדם את חווית השליטה. על כן גילום מחדש של חוויה טראומטית תמיד יהיה משול לפתיחת פצע ישן, פצע שטופל בצורה לא מיטיבה ועל כן יש לפתוח ולטפל בו מחדש, זאת לצד הסיכוי והסיכון לכאב, דימום מוגבר, זיהום ושאר סיבוכים.
כאשר הפצע נכנס אל מערכת היחסים הטיפולית, ומתגלם בה, קורה הדבר שלכאורה לא היה צריך לקרות- הוא יוצר מציאות נוכחת של שבר וכשל אמפטי במרחב שהושמה בו כוונה להיות מקום בטוח ומכיל.
גם עבור מטפלים מיומנים, קשה מאוד לראות בשבר שנוצר הזדמנות וחלק אורגני בתהליך הריפוי וכמעט בלתי נמנע לפרש אותו כ'טעות', אך אם נצליח להבין לעומק את תכלית הגילום ביחסים הטיפוליים, תיפתח אפשרות לחוויה בעלת תוצאות שונות מהטראומה המקורית.